ג'ף ג'ארט בראיון בלעדי לראש1: אני רוצה חגורת אליפות, לא אכפת לי איזו אליפות

נובמבר 1994 . אני ממתין (וממתין, וממתין), לטלפון מדאבל ג'יי, לראיון בלעדי. בסוף זה הגיע. למרות המגבלות, כפי שתקראו להלן, היה ראיון נחמד מאוד.

בין החבלים - ראש1 - ראיון עם ג'ף ג'ארט - א

בין החבלים - ראש1 - ראיון עם ג'ף ג'ארט - ב

כעבור זמן לא רב הוא התחיל לצבור חגורות. ג'ארט זכה שש פעמים באליפות הבין יבשתית, פעם אחת באליפות הזוגות (עם אואן הארט), ועוד.
ומה, לא נסיים בזירה? בוודאי שכן.

ג'ף ג'ארט נגד דוינק

ג'ף ג'ארט ואואן הארט נגד הרדי בויז.

מודעות פרסומת

מארכיון מדור WWF , פברואר 1994

קראש מככב בכמה אייטמים. ג'וני פולו, בעתיד רייבן ותמיד סקוט לוי, נכנס לזירה. נזכרים ב-wwf mania וערוץ פריים ספורט שכבר איננו. רייזר ראמון מסביר למה טוב להיות טוב וברט הארט מדגים שארפשוטר. אלה ועוד, במדור WWF מפברואר 1994 . להנאתכם.

בין החבלים - ראש 1 - 13.2.94 - א

בין החבלים - ראש 1 - 13.2.94 - ב

ג'וני פולו נגד מרטי ג'נטי

WWF מאניה דמיאן דמנטו נגד קראש

WWF מאניה טוד פטינג'יל

ברט הארט עושה שארפשוטר

שון מייקלס מחלים, סטיב אוסטין מגדל שפם

ב"בין החבלים" מאפריל 1999 ,אואן הארט עדיין חי, סקוט סטיינר הולך לעשרה ימים בכלא בגלל אלימות כלפי עובד ציבור וסטיב "סטון קולד" סטיב אוסטין עושה שני צעדים לתוך המיינסטרים: הוא מצטלם לקמפיין מועצת החלב (או משהו כזה), של ארה"ב, כמוהו כסלבס רבים לפניו, ומתארח בסדרה בכיכובו של דון ג'ונסון, "נאש ברידג'ס". בסה"כ, יופיע שש פעמים ויפתח בכך קריירה מוצלחת למדי כשחקן קולנוע, כוכב סרטי אקשן.

steve austin got milk

ובינתיים, שון מייקלס בחוץ. חופשת מחלה בהוראת האורתופד שהודיע כי חייו בסכנה אם לא ינוח ויתאושש, עקב כל הפציעות והמכות והחבלות והנחיתות הלא טובות. קרב נגד סטיב אוסטין היה אחד הגורמים למצבו הלא-טוב של מייקלס.

אבל הוא חזר, כידוע. ברור שחזר.

welcome to the dome , הכניסה על אחריותכם

"בין החבלים" עסק כמובן בהיאבקות, אבל לפעמים גם בנושאים שהשיקו לתחום הזה. למשל, המדור הזה, מאפריל 2000 , על תוכנית הטלוויזיה "באטל דום", שבה בחורים ובחורות עם שאיפות לקריירה בזירה, ניסו להוכיח שיש להם את זה.

בין החבלים - אפריל 2000 - באטל דום

למרות ההייפ הגדול והפרומו העשוי היטב – ראו כאן – התוכנית החזיקה מעמד שנתיים בלבד. הצופים, מן הסתם, העדיפו את הדבר האמיתי, WWF ו-WCW והזירות המקומיות ברחבי ארה"ב.

עוד על "באטל דום", בוויקיפדיה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_Dome

אגב, חדי העין ביניכם שמו לב שליד מספר העמוד כתוב "תבל". לקוראינו הצעירים (יותר), נספר שהיה היו כאן כמה וכמה חברות טלוויזיה בכבלים ("גוונים", "תבל", "ערוצי זהב"), שזכו בזיכיון לשדר באזורים שונים בישראל. "תבל" שידרה בתל אביב והמרכז. לפנאי פלוס היו מהדורות נפרדות לכל חברת כבלים, עם אותו תוכן, כתבות ומדורים, ורק לוח השידורים השתנה בהתאם לחברת הטלוויזיה. אבל כאן ישראל הקטנה, לא ארה"ב הענקית, וחברות טלוויזיה מקומיות לא יכולות לשגשג ולהרוויח. בקושי לשרוד. חברות התפרקו, התאחדו ובסופו של דבר הוקמה HOT . וזה, ילדים וילדות, היה שיעור קצר בתולדות שוק הטלוויזיה בישראל.

סיפורים מהבאסטה: איך ניסה אמרגן ישראלי להביא תחרות ל-WWF

ב-1993 , ה-WWF היה הטרנד הלוהט בישראל. השידורים בטלוויזיה (ובמידה מסוימת, אם תרשו לי להידחף, גם המדור הקבוע בראש1 שלי ושל אמירה), הביאו לישראל את כוכבי הזירה, בכבודם ובעצמם. זאב אייזיק, אמרגן ה-WWF בישראל, הימר נכון. בישראל, כמו בישראל, כשבאסטה מצליחה, לא עובר זמן וסוחר שני פותח באסטה מתחרה עם אותה סחורה. לפעמים, זה טוב לעסקים, של שניהם. לפעמים, לא כל כך.
אמרגן ומפיק ישראלי, השם לא חשוב, החליט לפתוח באסטה מתחרה בשוק ההיאבקות והתוצאה: מסיבת עיתונאים להכריז בה על הופעות של אירגון בשם WWS . אם תבדקו עכשיו בוויקיפדיה, תראו שמדובר בראשי תיבות של ארגון מקומי זניח. בשנות ה-90 , WWS היה למעשה ראשי-תיבות מפוארים (וורלד רסלינג סופרסטארז), שמאחוריהם עמד גוף מסחרי כלשהו, "יצואן" של מתאבקים מאירגונים שונים בארה"ב, לסיבובי הופעות בעולם. מתוך מחשבה – אני מניח – שמי שנחשף ל-WWF קיבל תיאבון להיאבקות, כל היאבקות, ולמתאבקים, לא משנה מיהם, העיקר שהם בטייץ והולכים מכות בזירה.
אותו אמרגן, שמאחוריו דווקא עמדו כמה וכמה הצלחות קופתיות וביקורתיות נאות, היה אופטימי, תכנן שבוע של מופעים והניח שעמישראל חובב ה-WWF ינהר לראות את הרסלינג שהוא מתכוון לייבא. כדי לעזור למכירת הכרטיסים, הוטסו לתל אביב שניים מה"כוכבים". אחת, פנלופי פרדייז, היתה לגמרי אלמונית. הקריירה שלה התנהלה באירגונים קטנים ולא משמעותיים. השני, היה מוכר יותר: הוא הוצג בתל אביב בתור "האסיר", דה קונביקט, אבל צופי ה-WWF הכירו את קווין וכהולץ כ"ניילז", מהתקופה הלא ארוכה שלו ב-WWF , כאסיר במדים כתומים.

בין החבלים - לאישה - ניילז ופנלופי1

בין החבלים - לאישה - ניילז ופנלופי2

עכשיו, אתם בטח רוצים לדעת, נגד מי נלחמו פנלופי והאסיר בישראל, ומי הגיע ואיך היה? התשובה, למרבה הצער, היא: לא נלחמו, לא הגיעו, לא היה. הכרטיסים נמכרו, אם בכלל, בעצלתיים, ובסופו של דבר, לא התקיים אפילו מופע אחד וה-WWS נותר כפי שהיה: ראשי תיבות שאין מאחוריהם שום דבר ממשי.
אבל הרי לא נשאיר אתכם בלי קצת פנלופי והאסיר. הנה: פנלופי נגד דבי מלנקו והאסיר, כלומר ניילז, בהופעת הבכורה שלו ב-WWF , כשהתפרץ לקרב של ביג בוס מן, בטענה שיש להם חשבון פתוח מהתקופה שהיו בבית הכלא, אחד כאסיר והאחר סוהר.

קרבות שיטנה, קרבות מגע וההתקוטטות הגדולה

ב-1994 , שיא הפופולריות של WWF בישראל (להזכירכם: שלוש הופעות בארץ בתוך שנה אחת), התפרסמו שתי המודעות בעמוד האחורי של "פלוסי", מוסף הטלוויזיה הקטן (תרתי משמע: גם במימדיו), של "פנאי פלוס". בצדק: WWF נתפס בישראל כטרנד של ילדים, שיגעון אופנתי שהיום חזק ומחר כבר לא ובכל מקרה, לא למבוגר המכבד את עצמו (למרות שבמופעי ה-WWF ראינו לא מעט מבוגרים, כמלווים של ילדיהם אבל גם – אני משער – כצופים ומעריצים).
חברת "מור אוף הוליווד" הפיצה את קלטות הווידיאו הרשמיות של WWF . חלקם הגיעו אליי בזמנו לביקורת. חלקם עדיין אצלי, כמזכרת. את המתנות לקונים, לעומת זאת, לא קיבלתי ולכן אינני יכול לספר לכם איך בדיוק נראה "נר יום הולדת הלק הוגן" (כך במקור), ו"מפת שולחן אישית עם כוכבי WWF ".

בין החבלים - פלוסי - מודעה 1994

מה שכן, הקפידו על עברית כהלכתה, גם אם זה לא "ישב טוב" בפה של מעריצי ההיאבקות שכבר שולטים במינוחים ובז'רגון המקצועי, באנגלית. טאג טים הפך ל"קרבות מגע" וגראדג' מאצ'ס ל"קרבות שיטנה". שמעתם על "רעם מלכותי"? אולי בגלל שאתם מכירים רק את ה"רויאל רמבל". אשר לרמבל עצמו, חגיגת הכאסח שבה כולם נגד כולם עד שנשאר אחד, מנצח, הוא קיבל שם יפה מאוד בעיניי: "ההתקוטטות הגדולה".

בין החבלים - פלוסי - פרסומת לקלטות

ולסיום, מתוך "שגעון ההיאבקות 10 " (נו, טוב: רסלמניה), אחד הקרבות הטובים ביותר שנראו אי פעם ב-WWF , שון מייקלס (כשלצידו "שומר הראש" שלו, דיזל), נגד רייזר ראמון, בקרב סולם מרתק על האליפות הבין-יבשתיח.

מהארכיון: מדור WWF בראש1 , יוני 1994 – עידן התמימות

בדיוק היום לפני 20 שנה, פירגנו למעריצה מיטל ששלחה צילומי סלפי – אז, פשוט קראו לזה להצטלם עם – היא וכוכבי WWF בביקורם בישראל. פרסמנו תוצאות קרבות, עשינו מברוק ל"הד שרקינקרז" שזכו באליפות נגד ה"קוויבקרז", וגם לדיזל. במדור התפרסם קטע על ה"בושידו", היאבקות מיפן (של ארגון UFWI ), ואיך לומר את זה? לא ממש אהבנו את הגרסה היפנית בהשוואה לזו האמריקאית, הבידורית. מה למדתי מזה? שטעם אישי הוא דבר גמיש ודעות נחרצות ברגע מסוים בחיים, משתנות כעבור שנים, מעטות או רבות. במלים אחרות: היום לא הייתי כותב בדיוק מה שכתבתי. היום לא הייתי פוסל לחלוטין את הבושידו. במשך השנים התחלתי לחבב. לא הכל, לא כל קרב, לא כל מתאבק, אבל אני יכול לראות, להתרשם, להתפעל (מה שלא קורה לי – עדיין לא – עם UFC , אבל אולי זה יקרה פעם). ומהצד השני, ובמבט לאחור, לכתוב "כולנו יודעים שאף אחד לא נפגע באמת", על ה-WWF זה כל כך לא מדויק, ואואן הארט המסכן, שנים לאחר מכן, הוא ההוכחה הכואבת ביותר.
אגב, יכול להיות שבעוד שנים, כשאקרא את הבלוג הזה ובלוגים אחרים שלי, אחרוק בשיניי (התותבות), ואשאל את עצמי איך יכולתי לכתוב שטות כזאת ואחרת. איך אומרים? מי שלא עושה, לא טועה. אז רק מי שאינו כותב, לא יתחרט לעולם על משפט או פסקה או מילה בודדת שנכתבה, הוקלדה, הודפסה ונשמרה.

מספיק עם ההקדמה. הנה המדור, להנאתכם.

בין החבלים - ראש1 - 12.6.94 - א

בין החבלים - ראש1 - 12.6.94 - ב

בושידו מזרח-מערב: ויידר נגד טאמורה.

הד שרינקרז נגד הקוויבקרז.