כך "ראיינתי" את טאטאנקה, ברט הארט וארת'קווייק

עיתונאים אוהבים לשאול שאלות. עיתונאים אוהבים לראיין. הראיון האידיאלי הוא האישי: אחד על אחד, פנים אל פנים, בחדר אחד – קצת כיבוד על השולחן מתקבל בברכה – אתה והמרואיין שלך, באופן בלעדי. פחות טוב, אבל עדיין נחשב: ראיון בלעדי, אם כי לא פנים אל פנים, אלא בטלפון. בסדר, מה רע. השלישי בסדר העדיפויות הוא, להשחיל שאלה או שתיים במסיבת עיתונאים שבה אתה רק אחד מעשרות עיתונאים אחרים שגם הם מקווים להשחיל שאלה אחת, או שתיים. כל שנותר לקוות, שלא יגנבו לך שאלה שנורא רצית לשאול.
הראיון הנחות ביותר הוא זה שבו אתה, העיתונאי, מתבקש להעביר שאלות בכתב וממתין לתשובות. אנחנו לא מתים על זה. מאוד. אבל לפעמים, כשאומרים לך פחות או יותר, טייק איט אור ליב איט, אתה "טייק", כי ברצונך לתת לקוראים שלך לפחות "משהו".
וכך היה עם ה-WWF . ביקשתי ראיונות טלפוניים אבל במקרה הספציפי הזה, לא הסתדר. אז מה, נוותר? לא. מחלתי על כבודי וניסחתי שאלות לג'ון טנטה (ארת'קווייק), המנוח, כריס צ'ביס (טאטאנקה), וברט הארט, שיהיו בריאים (במקרה של כריס, נראה שהוא אכן בריא ושלם כשהגיע לישראל למופע של IPWA ). השאלות נשלחו בפקס – תצחקו, תצחקו, אבל זה היה המכשיר המקובל אז למשלוח טקסטים מפה לשם, לפני שמישהו חשב על צירוף המלים אי. ומייל – וכפי שתראו בכתבה, עברו צנזורה מקיפה ב-WWF . כך גם התשובות. כאלה היו הימים. לזה, אני לא מתגעגע.
בין החבלים - ראש1 - 3.4.94 - א
בין החבלים - ראש1 - 3.4.94 - ב

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s