1995 – כמה מלים על ספוילרים

ספוילר: מקלקל, הורס (ע"פ ויקיפדיה). האקדמיה העברית ללשון הציעה לקרוא לספוילר, קלקלן.
אני מודה: פרסמתי ספוילרים. יש אנשים שלא סולחים על כך, עד היום. יש שזוכרים לי כל ספוילר וכועסים, כאילו זה היה רק אתמול.
וזה היה אתמול, במובן הרחב כמובן. אתמול, ב-1995 , לדוגמה.
בין החבלים - 1995

אני רוצה להאמין שלא פרסמתי ספוילרים רבים. אני בטוח שהפסקתי לפרסם ספוילרים בכלל ב"בין החבלים", כשפתחתי את אתר "הזירה" (btr.newsnet.co.il , שכבר איננו שנים רבות, כשהשרת הלך בדרך כל שרת, לגן עדן – או גיהנום – של האינטרנט), ושם הכנסתי חדשות טריות, פריוויו של קרבות בטלוויזיה ופה ושם, אבל עם אזהרה מראש, גם ספוילרים.
אז למה בכל זאת פרסמתי כמה ספוילרים ב"בין החבלים" בפנאי פלוס? כשאני חושב על זה, נראה שהתשובה נמצאת במה שכתבתי בפסקה הראשונה במדור: "נכון לרגע כתיבת המדור הזה טרם שובצה התחרות החשובה (רויאל ראמבל), בלוח המשדרים של ערוץ הספורט". אני מניח שחשבתי – ואתם יכולים להתווכח אתי על כך – שלא בסדר שהמעריצים צריכים לחכות זמן רב עד שיזכו לצפות בתחרות חשובה (או בכלל), ועדיף שיידעו מה ואיך קרה, תוך פרק זמן סביר. במאמר מוסגר: אנחנו מדברים על התקופה שבה האינטרנט היה, אם בכלל, דבר נדיר. כיום, כשהרשת גדולה ומהירה, לא הייתי מעלה בדעתי לכתוב ספוילר. חוץ מזה שבטוח שמישהו אחר היה מקדים אותי…
אז הסברתי, ואני מקווה שהבנתם, ואם מישהו עדיין כועס על מה שקרה לפני 18 שנה, אז הנה, אני מתנצל ומבטיח: נו מור ספוילרס.
נ.ב: בכל זאת, בחרתי למדור ההוא צילום של ג'ף ג'ארט, שאמנם זכה באליפות הבין יבשתית, ולא של שון מייקלס, שניצח בראמבל, מתוך הבנה שפרסום תמונה של מייקלס בצמוד לספוילר, עלולה להיות קצת יותר מדי למעריצים (והרבה מעריצות), של ה"הארטברייק קיד".

כריס בנואה: לכל סיפור עצוב יש התחלה טובה

"בין החבלים", שנת 2000 . אני מציג "פנים חדשות ב-WWF ", את כריס בנויט. מה לעשות, באותו זמן, לפני שראיתי אותו ושמעתי איך צריך לבטא את שמו נכון, באמת נראה לי ש-benoit (שם צרפתי במקור, כיוון שהמשפחה היא מקנדה), זה בנויט, ולא בנואה. מהר מאוד למדתי שבנואה, בזירה, יש רק אחד.
בין החבלים - כנראה משנת 2000
זו היתה הפעם הראשונה שלו במדור, ובוודאי לא האחרונה. בנואה, בעיניי, היה אחד הטובים ביותר, אי פעם, בזירה. מי ידע שהמקצוע שכל כך אהב, יגרום לבסוף לטרגדיה, מהקשות בתולדות ההיאבקות. כזכור, ב-2007 , בנואה רצח את אשתו ננסי ובנם דניאל ולאחר מכן התאבד בתלייה על מכשיר כושר בבית המשפחה. עם כל הכעס ברור שבנואה לא היה שפוי לגמרי כשביצע את הפשע המתועב הזה. נתיחה ראשונה לאחר המוות גילתה רמות גבוהות של טסטוסטרון, כנראה בגלל שימוש יתר בסטרואידים. לזה נוספו זנקס (נוגד חרדה), ועוד חומרים כימיים שמוטב שלא יהיו בשום גוף אנושי. נתיחה שנייה גילתה ממצא עוד יותר מחריד: מוח שסבל משלבים מתקדמים של דמנציה (שיטיון), המאפיין אנשים קשישים עם אלצהיימר. זו התוצאה של שנים רבות בהן ספג מכות בראש, והמוח נפגע, כפי שקורה לשחקני פוטבול רבים.
עוד על פרשת בנואה, בתוכנית הטלוויזיה הזאת (כאן החלק הראשון):

1998 : איך שגלגל מסתובב לו

בין החבלים - פיוז - עופר ניר 1998
עופר ניר זה אני.
זאת אומרת, הייתי. לפני הרבה שנים, בעיתון היומי "על המשמר". היה דבר כזה. עובדה: כתוב בוויקיפדיה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8
זה היה שם-העט שלי בעיתון. כתבתיעל מוזיקה, טלוויזיה, בידור, גם על רסלינג, כשהיה מה לכתוב, בראשית ימיו של WWF בישראל. בהזדמנות אמצא בארכיון שלי, ואכניס לבלוג. אבל על המשמר נסגר ב-1995 והכתבה הזו היא מ-1998 , ובכלל מ"פיוז" בידיעות אחרונות, על ה-WCW ששודר אז פעמיים בשבוע. וואלה!
בין החבלים - פיוז - עופר ניר 2
בדיעבד, אינני זוכר מה עשה "עופר ניר" בפיוז. אני יכול רק לשער שחשבתי שכדאי שהקרדיט שלי בנושאי רסלינג יישאר על "בין החבלים" בלבד, אפילו שכל העיתונים השתייכו למשפחה אחת, ולכן שלפתי את השם (שאהבתי מאוד), ההוא, לצורך הכתבה.
אולי.
אבל יותר מעניין מהקרדיט הוא אזכור ה-WWF כמי שהיה "פופולרי מאוד בישראל לפני שלוש-ארבע שנים"…נכון ל-1998 . עד שטד טרנר החליט לקבור אותו. אבל כמו האנדרטייקר, ל-WWF יש תשע נשמות. או יותר. וכך, כעבור עוד כמה שנים, לא רבות, הגלגל שוב הסתובב, לטובתו של וינס מק'מאן. WCW הוא כעת נוסטלגיה.
עד שהגלגל יסתובב שוב, אולי לטובת TNA ? האמת, קשה לי להאמין. נראה שה-WWE יהיה גם בעתיד, כפי שהיה WWF בעבר, שם נרדף להיאבקות, לרסלינג, לספורטס-אנטרטיינמנט.

מעריצים עם בולדוג: דייוי בוי סמית בישראל, 1994

ראשית, קרדיט: t-man מפורום WWE בתפוז, שסרק את הכתבה שלי ב"ראש1" וחסך לי חיפושים בארכיון. כל הכבוד ותודה.

דייוי בוי סמית, ה"בריטיש בולדוג", נחת בישראל לפרומו, לקראת המופע (השני? השלישי?), של WWF בישראל. בראש1 ארגנו מפגש מעריצים עם הבולדוג. הם התרגשו. אמירה כתבה. הוא היה מאופק כלשהו, בכל זאת בריטי, אבל אדיב ונחמד. זו הזדמנות לבקש מכל מי שמזהה את עצמו בתמונה, עם סמית, שיזדהה ויכתוב משהו על המפגש המיוחד הזה עם אליל-זירה אמיתי.

בריטיש בולדוג - ראיון לראש 1 - א

וכאן, הראיון שלי עם דייוי בוי סמית.

בריטיש בולדוג - ראיון לראש 1

בראיון, נשמע סמית גאה מאוד בהארי, בנו בן התשע ("אבל נראה בן 13 ", לדבריו), ואולי הדור הבא בזירה. אבא לא טעה, אלא שלא הספיק לראות את הבן בזירה. סמית האב מת במאי 2002 , בגיל 39 . התקף לב. השפעות מצטברות של סטרואידים? ייתכן. באותו זמן היה פרוד מאשתו, דיאנה הארט (האחות של ברט, אואן ושאר בני השבט הגדול שהוליד סטו הארט, שגם היה מאמנו של סמית). בת זוגו החדשה היתה – וכאן אנחנו נכנסים לתחום הטלנובלות או אופרות סבון – אנדריאה, גרושתו של ברוס הארט, גיסו…
הארי הופיע בזירה תחת שמות שונים, ביניהם ד.ה. סמית ודייויד הארט סמית, מחווה כפולה לאבא ולמשפחה של אמא. הוא היה שותף לאליפות הזוגות ב-WWE עם טייסון קיד ועשה קריירה נחמדה גם ביפן, שם הופיע כדייוי בוי סמית ג'וניור והיה אלוף בזוגות, עם לאנס ארצ'ר.
וכך הוא נראה בזירה, נגד טנזאן וקוג'ימה:

רייזר ראמון: ראיון בלעדי ל"ראש1 ", אפריל 93 '.

לרגל בחירתו של סקוט הול – רייזר ראמון בשבילכם – להיכל התהילה של WWE (בשבילנו זה תמיד יישאר WWF ), הראיון שלי עם האיש והגפרור בקצוות הפה. מזל טוב, צ'יקו.
בין החבלים - ראיון עם רייזר ראמון 1
בין החבלים - ראיון עם רייזר ראמון 2

מה אני זוכר מהראיון הזה? לא הרבה. להגנתי אומר שהייתי אשכרה מצונן, בטח גם עם כאב ראש טורדני ומנסה למצוא את הדרך הנכונה להחזיק ביד אחת שפופרת טלפון שאליה מחובר טייפ וביד השנייה לרשום את השיחה, ג'אסט אין קייס הסוללה במכשיר ההקלטה מחורפנת, או משהו. התגוררנו אז בדירה שכורה ברחוב שרת בתל אביב, כיוון שיותם בדיוק התחיל את כיתה א' בבי"ס יחדיו, לא רחוק משם. ככל שזכרוני מגיע, הילד צפה ברסלינג יחד איתנו, אמירה ואני, ואני רוצה להאמין שגם נהנה. כמובן, קשה היה אז וקשה גם כיום, לקבל ממנו תשובה ברורה בנדון.

נובמבר 96 ': ברט הארט מעדיף את ה-WWF . בינתיים

בין החבלים -  ברט הארט חוזר להילחם נגד סטיב אוסטין 1996

אז ברט הארט מעדיף, בינתיים, להישאר ב-WWF ולוותר על הצעה קוסמת מ-WCW . נראה שעשה טוב: הוא נפגש עם סטיב אוסטין לקרב המרכזי ב'סרבייבר סירייס'.

אבל ברקע תמיד עמד החוזה השמן שלו עם WWF שהעיק על הארגון של וינס מק'מאן. הארט, בברכתו של מק'מאן, או לפחות תוך הבנה שהבוס לא יפריע, חזר לנהל מגעים עם WCW של טד טרנר ובסופו של דבר נחתם חוזה. רק שקודם לכן, הארט היה צריך לעשות שני דברים: להילחם נגד שון מייקלס בסרבייבר, נובמבר 97 ', ולהפסיד את חגורת האליפות, כיוון שהיה ברור לשניהם, מק'מאן והארט (וגם לבכירי WCW ), שהיטמן לא יוכל לעזוב אירגון אחד ולעבור למתחרהו, כשהוא עדיין האלוף. היתה רק בעיה אחת: הסרבייבר התקיים באותה שנה במונטריאול, קנדה. מגרש הבית של הארט. לכן, ביקש ממק'מאן שיסיים את האירוע הכה-חשוב הזה כשהוא עדיין האלוף ורק בקרב הבא שלו עם מייקלס, יפסיד. מק'מאן הסכים, אחר כך, בינו לבין עצמו ולבין שופט הזירה, ארל הבנר, נסוג מהבטחתו להארט. כך התרחשה פרשת 'מונטריאול סקרוג'וב', הדפיקה הגדולה, הבגידה האולטימטיבית בברט הארט, שהסתיימה בניצחון מפוקפק ומוחטה של רוק בפרצופו של מק'מאן.